מאיפה נולד הבלוג הזה?

ידעתם ש’משושה’ זאת אנטנה? ו’טינית’ היא פלסטלינה? וש’נעצוצים’ הם ניטים? (האחרון דווקא נשמע הגיוני).
אז למה שתדעו מה זה תימוכין. ונפקות. ודא עקא, ושאר מרעין בישין.
עורכי דין רגילים וכאלה שאחרי זה מתמנים לשופטים. בבקשה, דברו עברית. תכתבו דיבורית.
הכול בעולם הפלילי מרתק, צבעוני, מותח, מפתיע וחי ופתאום אתה קורא איזו הכרעת דין או פסק דין והכל משעמם, אפור, משמים ומת.
מתחנן, תנגישו את כל המרתק הזה לעם.
אז אחרי שנהייתי צרוד מלהתחנן ולקוות ולהאמין שזה פשוט יקרה, קצת נמאס לי. אז פתחתי בלוג. כי גם אם לפעמים משהו מסתיר לנו את השקיעה, היא עדיין מהממת.

תאמינו לי. נשבע. וכמו בתמונה כאן, גם בתוך קוצים יבשים, מתחבא לפעמים סגול בשילוב מהמם עם ירוק.

אפשר משהו קצת יותר רשמי?

אפשר. אהלן, קוראים לי תומר שורץ ואני נשוי באושר לשירלי ואבא לשלושה. אחד בן שבע עשרה, אחד ארבע עשרה ואחת בת תשע. 

כבר 45 שנה מושבניק, מתוכן 15 שנה עורך דין פלילי. 2/3 מתוך החמש-עשרה הייתי קצת תובע משטרתי והרבה פרקליט בפרקליטות. בשליש הנותר – ועוד היד נטויה – אני משמש כסניגור פרטי.

ואני מכיר את כל הבדיחות על הסניגורים (“זה לא שאין לנו מצפון, אנחנו פשוט לא משתמשים בו”) אבל בחיי שהחיים מורכבים. 

מה כמה ולמה

קראתי לבלוג פשוט-פלילי, למרות שאולי היה צריך לקרוא לו פלילי-פשוט, או בעצם פישוט-פלילי, או אולי פלילי-יומיומי, פלילי-שגרתי, פלילי בשכונה וכאלה. בטח הבנתם.

כי העולם הפלילי באמת חשוב. כסף בא, כסף הולך, אבל לחירות אין תחליף. גם לא לשם הטוב (“טוב… משמן-טוב”). ואנחנו כולנו עושים ביטוח מקיף לאוטו וביטוח תכולה לבית ועושים בדיקות דם כלליות (טוב, נגיד ש).

 

 

אבל כשעוצרים את הבן שלנו בגלל איזה ג’וינט במסיבה או חלילה מסיבה אחרת, אז אין לנו מושג. או כשיש ריב שכנים, או הרמת קול, או איומים או הפצת סרטון זימה בפלאפון, ושאר כל העולם ואישתו אנחנו מתחפרים לקונכיה שלנו ומגלגלים את העיניים לשמיים. לא מזמן כתבתי ממש על זה.

אתם הרי יודעים. הישראלים שומעים 1/2, מבינים 1/4 ומדברים פי2.
אז כל אחד מאיתנו מחזיק בדעה מוצקה עד כמה רומן זדורוב חף מפשע. אבל בעצם רק ראינו “צל של אמת” ואפילו לא קראנו מילה אחת מ- 700(!) העמודים שכתבו השופטים על התיק הזה. אז מאיפה שנדע? הנה תראו כאן, כתבתי קצת על הסיפור של זדורוב לעומת מקרים דומים בעולם.

תגידי את האמת, גם כשאת יוצאת עם חברה לסרט, את משלבת בשיחה מילים מוזרות כמו קבילות ואליבי ו’סוכן מדיח’ ופורנזי, ואמה ודוניה? בחיים לא!
וכשאתה יושב עם חבר בים אתה אומר לו – אשר על כן תזמין לי עוד בירה? לא נראה לי.

אז מה יהיה לנו כאן?

אני מתכנן להציק לכם ככה פעם בכמה שבועות, אם תרצו יותר, אז אולי. יש מצב. תנו לי לחשוב על זה. יש לי תחושת שוקי שאצליח לפשט לכם את התחום המעניין הזה. ותזכירו לי, פעם אספר לכם גם מהי ‘תחושת שוקי’.

נפרק ביחד כל מיני דברים מוזרים כמו ראיות נסיבתיות, “עד עויין” ו”האם זאת הטרדה מינית?” ושוחד ו’אמת משפטית’ שאולי דומה ל’אמת העובדתית’. ועבירות מין. ומרמה. ואם תרצו גם רצח או סתם גרם-מוות-ברשלנות. וסמים. ולגליזציה. ומעצר. ומעצר בית. ושוב, אתם לא תאמינו, כמה אנשים ‘כמוני-כמוך’ פוגשים את העולם הזה, או יותר נכון, הוא פוגש אותם ביום סגריר אחד

לפעמים אתן את “בחיי שזה אמיתי” – סיפורים פליליים שקרו ושאתם לא תאמינו שקרו.
תמצאו ב”הכה את המומחה” עצות טובות על איך כדאי להתנהג בעולם הזה, שאין לכם מושג עד כמה הוא קרוב אליכם.
ואני אספר על כל מיני מקרים פליליים מעניינים מהעולם (“חתיכת עולם”) וממש אשתדל להיות מקורי ולהביא לכם דברים שרצים מתחת לרדאר.
ויש את הרוטינה של העולם הפלילי. למשל, ידעתם שבכל קיץ השוטרים בטבריה עובדים הרבה יותר קשה מאשר בחורף כי יש מלא נופשים. [מה זה נופשים? כלעמישראל עושים ת’כנרת.]
והלוואי וגם תשלחו… לי שאלות ואני אוכל לקבל עוד רעיונות ולענות.

ויהיו תמונות, ככה שיהיה עוד צבע. בגדול התמונות שלי אלא אם אתם נתקלים בתמונות ממש יפות. אלו כבר של הצלם האגדי ליאור פתאל. כנסו לאינסטגרם שלו – liorpatel – ותבינו עד כמה הוא אגדי.

יאללה תישארו. יהיה כיף.