מה זאת פשיעה חקלאית?
מה זאת הפשיעה החקלאית הזאת? מרחוק זה נשמע כמו איזה טרקטור שגונב כבשה או כמו חקלאי שמבצע פשעים. נגיד, משקה את השדות עם יותר מדי מים. או קוטף את המִשְמשים כשהם עדיין בוסר. זהו שלא.
האמת היא שפשיעה חקלאית נוגעת בעיקר למקרים בהם גונבים ציוד, ייבול ובעלי חיים מחקלאים. זה יכול להיות עגלים וכבשים, או טרקטורים וציוד השקייה, או תבואה ותוצרת חקלאית.
בשביל הדוגמה נמחיש שמי שגונב פיל או היפופוטם מהספארי – לא מבצע עבירה של פשיעה חקלאית. אנחנו מבינים, נכון?
למה יש פושעים שמתמחים בפשיעה החקלאית?
שוב מרחוק, נשמע לי קצת לא-משהו להעמיס עגלים מסריחים (אין דרך אחרת לומר זאת, הם באמת מסריחים) באמצע הלילה לתוך אוטו. אבל כמו שתיכף תראו ממקרה עין כמונים – זה כדאי. או שלא.
כלכלה. היצע וביקוש. עלות מול תועלת. איך שלא תקראו לזה, הסיבה לקיומה של פשיעה חקלאית היא כדאיות.
מה קרה בעין כמונים?
אנחנו חוזרים במנהרת הזמן עשור לאחור. אני נזכר במה שכתבה השופטת בהכרעת הדין: “החקירה בתיק זה, כפי שהיא עולה מתוך חומר הראיות היא מופת לפעילות יעילה ומתוחכמת של המשטרה אשר הביאה למעצרם של הנאשמים ולהעמדתם לדין. חוקרי המשטרה ולאחריהם התביעה, דלו מתוך שלל מידע שאותו השיגו, פרטים רבים ולא נחו עד אשר הרכיבו תמונת מִצרף מלאה המגלה באופן ברור את השתלשלות העניינים בפרשה זו”.
אבל זה הסוף של הפרשה. ההתחלה והאמצע כללו לילות עם מעט שינה, נבירה אינסופית בפלטי תקשורת וכמה שעות וימים של כתיבת סיכומים. תיק עין-כמונים היה תיק דגל שפוענח באופן נדיר. עשינו שימוש במדובבים, בתרגילי חקירה, בפלטי תקשורת נרחבים ואפילו סרקנו את כל כלי הרכב שנסעו בכביש שש בליל הגניבה, עד שהצלחנו להרכיב תמונה די ברורה של הגנבים וכלי הרכב ששימשו אותם. תיכף נספר על זה.
אין ברירה, חשבתי לעצמי, על פענוח התיק הזה צריך לכתוב ספר. זה לא קרה. אז לפחות שיהיה פוסט.
אז נתחיל בהתחלה
תחילת שנת 2009, ממש לפני עשור. השדות המוריקים. כל יציאה לשטח מהמשרד האפור ומבית המשפט האפור עוד יותר, מפיחה אוויר חדש בריאות. כשהגעתי לחווה, זמן קצר אחרי שגנבו ממנה 196 עיזים נדירות, הבנתי מהר מאד שצריך לעשות הכול כדי להחזיר את העיזים ולהעמיד את הגנבים לדין. אני זוכר שתפסו לי את העין שבעה גוונים שונים של הצבע הירוק בשטח שליד החווה. איזו ניגודיות בין הירוק המרענן והטרי לפלישה השחורה והפראית לתוככי החווה ומיטוט בעליה.
לפי הממצאים בשטח, הגנבים חתכו את הגדר ההיקפית והובילו את העיזים כק”מ מהחווה עד לרמפה המיועדת להעמסת טנקים – שם העמיסו אותן על משאיות. איך לעזאזל מוצאים את העיזים?
כל יחידות המשטרה בארץ קיבלו הודעה ובתוך פחות מארבעים ושמונה שעות הגיע קצה חוט. מידע על המצאות העיזים בכפר במזרח ירושלים.
2/3 מהעיזים נמצאו ומ'1 נלכד ברשת
כוחות משטרה וצבא הגיעו באמצע הלילה למקום ואיתרו 124 מהעיזים המדוברות. הן אמנם כבר היו ללא מספרי אוזניים, ובלי השבב האלקטרוני, אבל לא היתה כל בעיה לזהותן. אתה מייד שואל את עצמך שתי שאלות: איפה השאר? ומי לעזאזל אחראי לגניבה?
מ’, שהחזיק בעיזים, טען שקנה אותן במחסום ליד רמאללה לפני יממה וחצי, כלומר כמה שעות אחרי הגניבה. הקנייה, כמובן, מאנשים שאינו מכיר. מ’, מעכשיו נקרא לו מ’1 – תיכף תבינו למה, הוסיף שלא ביקר בישראל בשלוש השנים האחרונות. הוא גם נשאל מה מספר הפלאפון שלו ונתן מספר שמסתיים בספרות “663”. לא רוצה לעשות ספויילר, אבל תזכרו את המספר הזה.
איך נגיד בעדינות, כל הנסיבות לימדו שמ’1 קצת משקר. ככה זה הרגיש לנו, אבל עם הרגשות לא הולכים למכולת. לא היה ברור מה הקשר שלו לגניבה ובעיקר מי עוד קשור אליה, שהרי ברור שמ’1 לבדו לא יכול היה להרים פרוייקט שכזה.
מ’1 נעצר לתקופה של כמה ימים טובים, אחרי שגם שופטי המעצר הרגישו ש”הקנייה המסתורית” במחסום ברמאללה קצת “מצוצה מן האצבע”.
בימים הבאים פעלנו בשני אפיקים עיקריים: מחקר תקשורת ומדובב. מ’1 אמר למדובב כל מיני משפטים שלימדו על אשמה. הוא למשל חשב שיקבל עונש של שנתיים וחצי מאסר, הוא אמר שאם היה יודע שיגיעו אליו, היה מעלים את העיזים לאזור באר שבע ואפילו ציין שלדעתו הבעלים של העיזים מאוד מקושר ולכן הגיעו אליו בכזאת מהירות. מ’1 גם הביע חשש גדול מהפלאפונים ורמז שבעבר היה באזור הגניבה.
גם אם לא הייתה שם הודאה מלאה, סדורה וברורה היו שם יותר משפטי אשמה מאשר זעקות חפוּת.
ומה לגבי פלטי התקשורת? שם באמת נהייה מעניין. בדקנו את המנוי של מ’1, “663” המפורסם, וגילינו שאמנם בליל הגניבה לא בוצעו בו שיחות, ולכן גם אין ממנו איכונים (מיקומים של המכשיר בזמן שיחות), אבל מה שפתאום תפס לנו את העין היה ששלושה לילות לפני הגניבה, הוא מאוכן ממש באזור הגניבה. מוחמד, שאין לו היתר כניסה לישראל, ושמתגורר בכפר במזרח ירושלים המרוחק עשרות רבות של קילומטרים מחוות עין כמונים שבצפון, נמצא כמעט לילה שלם באזור החווה שתתרוקן בדיוק בעוד שלושה ימים. בינגו!
בעגה המשפטית-פלילית קוראים לזה “סיור מקדים”. בואו נראה מה קורה שם? בליל הסיור המקדים, שוחח “663” עם שני מספרים שהסיומות שלהם “021” ו- “680”. מכאן התקדמנו ואמרנו בואו נראה מה קורה עם שני המנויים הללו בליל הגניבה.
או אז גילינו ש- “021” נמצא בליל הגניבה באזור הגניבה ממש ומשוחח שיחות צפופות-מבצעיות עם שני מספרים אחרים. אתם מכירים אותי כבר, הנה הסיומות שלהם: “359” ו- “313”.
עברו כבר כמעט שלושה שבועות מרגע שמ’1 נעצר. הוא כמובן המשיך להכחיש בחקירותיו כל קשר לגניבה ולי לא הייתה ברירה אלא להגיש נגדו כתב אישום, למרות שהבנתי שאנחנו רק באמצע חקירת הפרשה. אז ניסחתי כתב אישום ובו ציינתי שהוא גנב את העיזים ביחד עם אחרים, בלי שידעתי מי הם האחרים.
בשלב הבא הכנסנו לתמונה כוכב חקירתי חדש – כביש שש. כמה שנים קודם לכן, הצלחנו לפענח פרשה סבוכה בזכות הכביש הזה – שחוץ מזה שהוא מהיר הוא גם את מתעד את מספרי כלי הרכב שעוברים בו. עדיין, התחושה הייתה שהעבריינים עוד לא הבינו והפנימו את התיעוד שהוא עשוי להביא לרשויות אכיפת החוק.
הערכנו שאם העיזים הגיעו מעין כמונים שבצפון ועד למזרח ירושלים, בהחלט סביר שהגנבים השתמשו בכביש שש. אחרי הכול, ברור שכדאי להשקיע עשרות שקלים במעבר בכביש מהיר שאין בו כמעט פיקוח משטרתי על פני כבישים אחרים. הוצאנו צו מבית המשפט לקבל את רשימת כל כלי הרכב שנסעו דרומה ממחלף עירון או בקה אל גרביה (אז הם היו שני המחלפים הצפוניים ביותר), בשעות הלילה של מועד הגניבה.
קיבלנו תוצאות של 884 מספרי כלי רכב שונים וכאן החלה עבודת נמלים של ממש.
אתנחתא סיפורית קלה. במציאות לא נחנו, אבל בואו ניקח קצת אוויר.
מ'2 נכנס לתמונה – האם יצליח לחמוק?
זוכרים את מנוי “021”, אז הוא היה רשום על שם ש’ אחד והמשטרה דאגה להפוך אותו ל”דרוש חקירה”. עברו כמה ימים מאז שהוגש כבר כתב אישום נגד מ’ ואז ש’ נעצר במחסום באזור ירושלים. החבר’ה של יחידת ארז מיהרו להגיע למחסום ולחקור אותו והסתבר שמי שעושה שימוש במנוי “021” הוא מ’, אח של ש’. נקרא לו מ’2.
מ’2 הגיע למחסום, נשא עימו את הפלאפון שלו – “021” המפורסם, ונחקר על המקום. וודאי לא תופתעו לשמוע שהוא סיפר בחקירתו שבאמת באותו הלילה היה בצפון, לדבריו נסע לאזור טבריה, התבלבל בדרך וחזר הביתה. לגניבת העיזים, כך אמר, וודאי שאין לו שום קשר. מה לו ולעיזים?
הפעולה הכמעט ראשונה שחוקר עושה במצב כזה, היא להוציא את גליון המרשם הפלילי של החשוד. הוציאו למ’2 ואז הסתבר – לפעמים יש פוּקסים – שלפנות בוקר שלאחר הגניבה, כמה דקות לפני חמש בבוקר, מר מ’2 נעצר במחסום אקראי לפני הגבעה הצרפתית באזור ירושלים בחשד להסעת תושבי שטחים שלא היה להם היתר כניסה לישראל. החשד התעורר לאחר שמרכב האאודי שלו ברחו שני אנשים. מ’2 מסר בחקירתו שנסע לאריאל ובדרכו חזרה, באזור הקסטל, עצר טרמפ לשני אנשים שאינו מכיר. כשהבחינו במחסום המשטרתי הם ברחו מהרכב.
אוּפס, סיכום ביניים: מ’2 החזיק בנייד “021”, אישר שהוא תמיד איתו ואוכן בליל הגניבה באזור עין כמונים. בחקירתו בירושלים, בסיומה של הגניבה, ברחו מרכבו שני אנשים והוא מסר שחזר זה עתה מהיישוב אריאל; בחקירתו ליחידת ארז – הוא לא העלה בדעתו שישימו ידם על גרסתו האחרת – מסר שבאותו הלילה נסע לטבריה, התבלבל וחזר. מתחיל להיות מעניין עם העיזים הללו!
זה השלב שניסחתי השלמות חקירה ליחידת ארז:
- להוציא איכונים קודמים למנוי “021” – בואו נראה אולי הוא גם היה בסיור המקדים, בו כזכור היה מ’ הראשון, שלושה לילות לפני הגניבה.
- קחו את מספר רכב האאודי של מ’2 ובואו נבדוק מתי הוא עבר בכביש שש, במועדים שמתחילים בסיור המקדים ונגמרים בגניבה. אם יתמזל מזלנו אולי נאתר איזו משאית שעוברת באותם זמנים בכביש שש.
- ועוד דבר: יש איזה מנוי “359”. הוא בקשר תכוף כל הלילה של הגניבה עם 021 של מ’2 והוא גם שמור באנשי הקשר בטלפון של מ’1 כאיזה מ’3. בחייאת, תבדקו אם הוא שמור באנשי הקשר של מ’2.
הנה מגיעות התוצאות – קבלו את מ'3
“021” של מ’2 – כמה לא מפתיע – אוכן בליל הסיור המקדים באזור עין כמונים. מה הוא יגיד עכשיו? שגם שלושה לילות לפני הגניבה הוא נסע ממזרח ירושלים והתבלבל בדרך לטבריה? זה נשמע מבטיח. אבל ההתרגשות הממש גדולה הגיעה עם קבלת ניתוחי כביש שש: בשעה 04:04 לפנות בוקר של הגניבה, רכב האאודי של מ’2 עלה על כביש שש במחלף עירון בדרכו דרומה. בהפרש של שתי שניות – חייבים לומר זאת שוב: 2 שניות – עולה באותו המחלף רכב נגרר שרשום על שם מ’3. כן כן, מ’3 שהמנוי שלו “359” אוכן בזמן הגניבה גם הוא בעין כמונים. בינגו!
בנוהל הרגיל, מ’3 הוכרז כ”דרוש חקירה” ובתוך ימים ספורים הוא נעצר. מנוי “359”, כמובן שאיתו. בחקירה הוא כבר לפחות סיפר פחות סיפורים. הוא הודה שהוביל עיזים מעין כמונים לאזור מישור אדומים, אך טען שלא ידע מי הזמין את הובלת העיזים. זו גרסה שכיחה שפגשנו בהרבה חקירות של עבירות רכוש. הגרסה המיתממת: הזמינו אותי להובלה מאות קילומטרים מביתי ואין לי מושג מי הזמין. אההממ.
מ’3 נלקח לאזור עין כמונים והראה לשוטרים היכן בדיוק העמיסו אליו את העיזים. הוא רק לא קשר את שותפיו שכבר היו עצורים.
בשלב הבא הובילו את מ’3 ביחד עם מ’2 לבית המשפט. נוצרה סיטואציה שהשניים נשארו לבד ברכב, ככה בלי שוטר אחד לרפואה לידם. רק הם ברכב. הם ו”האח הגדול”. מה זה גדול, ענק.
מ’3 נקלט אומר למ’2, משפטים כאלו:
“אפילו אם יביאו לך את התמונות מהמקום שבו העמסנו, אל תודֵה… אמרתי שהבאתי את העיזים, אבל לא הזכרתי אף אחד מכם… שאף אחד לא יודה, הבנת?”
ומה עם “359” של מ’3? גם הוא אוכן בליל הגניבה בעין כמונים. עוד בינגו!
וזוכרים את “313”? אזכיר: בליל הגניבה מ’2 (“021”) דיבר הרבה עם מ’3, נהג המשאית שהודה שהוביל את העיזים (“359”) וגם עם “313”.
אז עכשיו הסתבר שבלילה של הגניבה, כשלא מצאנו שיחות של המנוי של מ’1 (“663”), ישב כרטיס SIM אחר על המכשיר שלו, כך שבעצם “313” שימש את מ’1 בליל הגניבה. כמובן שאיכוני “313” לימדו שגם הוא אוכן באזור עין כמונים.
ומה היה הכי יפה? הסנכרון המרתק בין המיקומים של כל השלושה – קונצרט הרמוני בין מיקומיהם בזמן הגניבה באזור הגניבה ובזמן המעבר שלהם במחלפי כביש שש, כך שמיקומי רכב האאודי או המשאית עם העיזים התאימו למועדי ומיקומי איכוני הפלאפונים של השלושה.
אז מה נגמר עם שלושת המ"מים?
נגד השלושה הוגש כתב אישום והם נעצרו עד תום ההליכים.
בית המשפט העליון כתב על אחד מהם שניסה להשתחרר:
“אמנם העבירה העיקרית הינה עבירת רכוש, אך אין מדובר בעבירת רכוש שגרתית.
עסקינן בגניבה מתוחכמת, בה היו מעורבים לכאורה מספר קושרים. כפי שצוין, שווייה של כל עז הוא 1,000 דולר, כלומר היקף הרכוש הנגנב מתקרב ל-200,000 דולר. זאת ועוד, הקושרים הגיעו לצפון הארץ מירושלים, הביאו עימם משאית מיוחדת לצורך הגניבה ובהמשך הסירו מן העיזים את אמצעי הזיהוי והשבבים האלקטרוניים.”
בסיומו של משפט ארוך שנמשך למעלה משנה, הם צוו לשלם פיצוי כולל בסך 70,000 ₪ לבעלי חוות עין כמונים. הם גם נדונו לתקופות מאסר שונות, הארוכה שבהן בת ארבע וחצי שנות מאסר בפועל. אז כדאי או לא כדאי לבצע עבירה של פשיעה חקלאית?
כמו עין-כמונים יש-המונים
לפני בערך עשרים שנה הקימו בצפון יחידה ייעודית שתפקידה להילחם בפשיעה החקלאית. יחידת ארז שייכת למשמר הגבול אבל כבר כמה שנים טובות יש לה יכולות של יחידה מרכזית (ימ’3) לכל דבר ועניין.
המאבק קיבל בוּסְט בסביבות שנת 2005, אז הקימו בפרקליטות צפון צוות שיירתם למאבק כנגד הפשיעה החקלאית. הצוות ניסה להעביר מסר לבתי המשפט שאם הפרקליטות – הגוף התביעתי הבכיר במדינה – נרתם לטפל בעבירות הללו, אז כנראה שבאמת יש כאן “מכת מדינה” שצריך לטפל בה כמו שצריך.
במהלך השנים פוענחו מגה-תיקי פשיעה חקלאית במקרים של גניבות טרקטורים או עשרות בעלי חיים ולמדנו שמדובר בכנופיות פשיעה מאורגנות שמגיעות בעיקר מהשטחים, מהפזורה בנגב וממזרח ירושלים. הגנבים השתכללו ונקטו בסיורים מקדימים, בשימוש בפלאפונים מבצעיים ובשיטות מתוחכמות נוספות.
תוך כמה שנים מאז שהוקם הצוות בפרקליטות צפון, נשלחו נאשמים לתקופות מאסר משמעותיות והם אף צוו לשלם פיצויים בסך עשרות אלפי שקלים לחקלאים שנפגעו.
אבל יש כאן אבל גדול: מדובר במאבק בלתי נגמר מכיוון שהפיתוי לפשיעה החקלאית הוא אדיר. המקרים מבוצעים לרוב תחת כיפת השמיים ולחקלאים אין סיכוי ממשי להתמודד בדרכים שגרתיות מול הגנבים. זה לא כוחות, ואת התובנה הזאת ניסינו להנחיל לבתי המשפט במהלך פעולת הצוות המיוחד של הפרקליטות שפעל בשיתוף פעולה הדוק עם יחידת ארז.
אז מה יהיה עליה על הפשיעה החקלאית?
מהנסיון שלי, בשביל לתקוף תופעה צריך לפעול בשני כיוונים. במיקרו אתה מטפל בכל תיק כאילו הוא היחיד עלי אדמות. במאקרו אתה מרכז מאמץ בתופעה מלמעלה.
ומה קרה? עלתה המודעות. שופטים עירוניים הבינו פתאום שיש עולם שם בשדות. שעומד מישהו מאחורי קרטון החלב שבסופרמרקט. שהירקות והפירות בשוק לא נקטפו מעצמם. וגם לא נזרעו וגודלו לבד.
ימים יגידו, מה יהיה עליה על הפשיעה החקלאית.
ועין כמונים? השארתי לה פינה חמה בלב. גם כשהפכתי להיות סניגור קיבלתי את ברכת הדרך מאנשי החווה ועד היום אני עדיין עוצר אצלם לקפה, אחת לתקופה.