על צווארון לבן ועל שאר צבעי המשפט הפלילי

לבן זה חגיגי. חג שבועות כזה. ביכורי קציר חיטים. וכשיורד החושך אז אפשר לחשוב על ארוחת ליל הסדר. לבן זה טהור. לא מקושקש. מזוקק. לא חייב להיות שמח, אבל זה נקי. נגיד ביום הזכרון, לא משנה אם לשואה או לחיילנו, כל תלמידי בית הספר לובשים לבן. שום דבר שם לא מצחיק או משעשע אבל יש אווירת חגיגיות. טקסיות בלתי נגמרת.

בעולם הפלילי זה קצת אחרת. ההיפך של לבן הוא כחול, לא שחור. צווארון לבן עומד מול צווארון כחול. בעצם, זה צריך להיות לבן מול אדום. כבר אסביר לכם.

צווארונים לבנים וכחולים

עבירות צווארון לבן מתארות מצב בו איש ארגון עובר עבירות הקשורות בכספים. איש ארגון יכול להיות בנקאי או ראש עיר או שר או ח”כ. כספים יכול להיות מרמה, מעילה או שוחד. תוציאו מהמשוואה של צווארון לבן אנשים קטנים ומעשי אלימות.

עבירות צווארון כחול לעומת זאת, מתארות את הפשיעה הקלאסית. עבירות אלימות, רכוש ומין, שמבוצעות בדרך כלל ע”י אנשי המעמד הנמוך ויש בהן רכיב של אלימות. פשיעה קלאסית, אך לא נקיה. בגלל זה אני מכנה אותן לפעמים עבירות צווארון אדום. תזכרו שבצווארון כחול יש הרבה פעמים דם: השודד שנחתך בזמן שניפץ את זגוגית החלון כדי להתפרץ אל הבנק. הרוצח ששיסף את הגרון של יריבו המר. העבריין שפצע את זה שהתחצף אליו במועדון הלילה. שכיר החרב שירה שתי יריות על פי הזמנה. אחת פספסה, השניה צבעה את הרחבה באדום. בקיצור הבנתם את הנקודה, כל הצווארון הכחול הזה, ספוג באדום.

ואם כבר צבעים – מדוע שלא ניגע גם בריחות

כאן אין לי שום דבר חכם לומר לכם, חוץ מלצטט את השופט המנוח מישאל חשין שלעולם אוהב לקרוא את דבריו. כמו את אלו שכתב בשנת 2003 והנה הם לפניכם:

“מטרתם של מלביני הון היא להפוך כסף שחור לכסף לבן, רכוש שהאדים להלבין כשלג, להעלות כספים מצינורות הביוב ולעדנם בניחוח של פרחי אביב”

מה קובע את הלובן – העבריין או העבירה?

עולם המושגים יכול לבלבל אותנו. נגיד, הנשיא קצב זה מקרה של צווארון לבן או כחול? ואם ראש ארגון פשיעה, כזה אברג’יל או דומרני, נתן שוחד לאיזה ראש עיר, זה לבן או כחול? מבולבלים? אז באמת יש על זה ויכוח בקהילה המשפטית. רק שתדעו. אם אתם שואלים אותי (וכרגע אין לכם ברירה אחרת) אז אני חושב ששני הדברים שקובעים הם העבירה והאם היא בוצעה כחלק מהעיסוק של העבריין. כמה שהעבירה יותר רחוקה מהצבע האדום, ככה היא תהיה לבנה ולא כחולה.

מה אני בא לומר? שגם אם האזרח נאמבר-וואן אונס מישהי, שמבחינתי זה לא פחות מדוקר מישהו, אז הוא צווארון כחול. לא היה פה כסף וזה לא בוצע כחלק מהתפקיד שלו. וגם אם נהפוך את הטבלה ואכבר-עבריין השתחרר אתמול ממאסר רב שנים בגלל שוד אלים, והוא מזייף מסמכים של קרקע חקלאית ונותן שוחד לראש העיר והופך אותה לבעלת היתר בניה סטייל מגדלי יו – אז הוא צווארון לבן.

חשוב לי רק שתבינו שבעוד שהכחולים יודעים להפוך ללבנים, אז להיפך זה פחות קורה. צווארון-לבן כנראה לא יפרוץ לחנות דרך פיר מעלית, אבל הוא כן ימעל בכספים. הוא לא ירביץ בכביש, או ידקור במועדון, אבל הוא כן יתחבר לאיזה מעשה שחיתות שלטונית או שוחד או איזו מעילה.

ומהי הלבנת הון?

הפשיעה חייבת כסף כדי להניע את פעילותה. כמו כל עסק, יש לה הכנסות (למשל מסחר בסמים או בנשים) ויש לה הוצאות (משכורות לעובדים, שכר דירה, ציוד וכאלו). אז מה עושים הפושעים? הם מכניסים את הכסף הטמא לתוך מכונת כביסה ואז מוציאים אותו נקי וריחני. נניח שעבריינים שדדו בנק וזכו להכנסה של מליון ₪. כמה אפשר ללכת עם כיסים תפוחים, ולהזיז בלטות ותמונות שמאחוריהן ערימות עם גומיות? צריך להכניס את הכסף למערכת הפיננסית, לטשטש את העקבות שלו ולהוציא אותו כשהוא לגיטימי. כלומר מצבע שחור-לא לגיטימי, עוברים לאפור-מעורבב וממשיכים ללבן-החגיגי והמיוחל.

דוגמה ישנה: העבריינים עם המליון ₪ מאתרים זוכה כבד בלוטו. הם משלמים לו סכום גדול מזה שזכה בו ופודים את הכרטיס הזוכה במפעל הפיס. הכסף השחור שלהם הולבן לחלוטין. כמובן שבעידן הדיגיטלי העבריינים מלבינים במגוון אפשרויות וההערכות מדברות על עשרות מילארדי שקלים שחורים שמסתובבים בשוק הישראלי.

האמת היא שהצבעים גורמים לנו קצת לבלבול מוסרי

כי בואו נחשוב על זה. מה חמור יותר? מי שפורץ לבית או לעסק וגונב רכוש, או מי שמשחד או מפיץ חשבוניות פיקטיביות במיליונים? מי שמשפריץ דם אדום של אחרים או מי שממוטט את כל יסודות השלטון בפעולות לבנות אך לא צחורות?

הלבן החגיגי ממש מבלבל. הם מכובדים. נקיים. לבושים בטוב טעם. לכאורה. כי השחיתות מכרסמת ביסודות השלטון והמשטר וכי אפשר להעלים מהקופה הציבורית מליונים ולא ללכלך את הידיים שלנו בדם אדום.

אז בפעם הבאה שאתם שומעים בחדשות על איזה שודד-כחול-עיניים ואתם מסננים קללה עסיסית, תעשו לעצמכם טובה ותחשבו באותה שניה גם על הפקיד-לבן-הצוואר. תעצמו את העיניים ותספרו לעצמכם מי הרע ומי הרע-יותר בסיפור הזה.  

ורק שתדעו שהיום יותר ויותר

עוברי עבירות צווארון לבן נמצאים בבית הסוהר. הם עדיין מיעוט ליד אנשי הצווארון-הכחול אבל עדיין הם כבר הולכים ותופסים נפח.

למשל, קבלנים שבמסגרת עיסוקם מתאמים מחירים וזכיות במכרזים עוברים עבירות של הגבלים עסקיים. בתי המשפט מנסים ליצור משוואת הרתעה כנגדם: אמנם הסיכוי שתיתפס הוא נמוך, אבל דע לך, צווארון-לבן ובוהק שכמוך: אם ייאספו די ראיות נגדך, אתה עלול להישלח לבית הסוהר. כולנו מבינים שצווארון-לבן יפחד הרבה יותר להישלח לבית הסוהר מאשר צווארון-כחול שאולי כבר היה שם.

ובעיקר חשוב שתדעו

שבסוף כל הצווארונים האלה נהיים שחורים. כשהולכים יותר מדי עם חולצת צווארון בלי לכבס אותה, הצווארון נהיה שחור. ככה גם בחיים. כשעוברים עבירות מרמה או אלימות, פשע קלסי או פשע קלאסה, בסוף כולם מגיעים לאותו שחור. חקירה במשטרה. אולי מעצר. כתב אישום. אולי כלא. השם שנפגע. אולי החופש שנשלל.

אז מה נאחל לכם? שהחיים שלכם יהיו צבעוניים. אבל לא עד כדי כך. או בקיצור, שלא תצטרכו להכיר את צבעי העולם הפלילי.

ושתי עצות ממני, ככה בחינם

שני התחומים של שחיתות שלטונית והלבנת הון נהיו הכי סקסיים שיש. רשויות האכיפה חוקרות בלי הרף את העבירות הללו והן אפילו נמדדות על כמות ושווי הרכוש שהן תופסות ומחלטות (שזה אומר במילים לא עורכדיניות שהרכוש מוחרם לטובת המדינה בסוף ההליך המשפטי). בקיצור, תזהרו שם.

ועוד דבר. התחום הזה הרבה יותר אמורפי ומסוכן ממה שאתם חושבים. גם אם אתם מאמינים שאתם בסדר, תשתדלו להתייעץ עם עורך דין שמתמחה בעבירות של צווארון לבן לפני שאתם עושים כל מיני פעולות כספיות שמריחות לא משהו. עדיף להתייעץ לפני. אחרי, זה עולה הרבה יותר.

רוצים סיפורי משפט לפני כולם?