משפט פלילי זה מפתיע
אם אומרים על אחד שהשם משפחה שלו מקדאד, אז הדבר האחרון שאני אחשוב עליו הוא שגם השם הפרטי שלו הוא כזה. בחיי שזה מפתיע שלמישהו קוראים מקדאד מקדאד.
אוקי, קוראים לו מקדאד מקדאד
ומה הוא עשה? בואו נראה אם אני מצליח לעשות לכם את זה מעניין.
בדצמבר שנת אלפיים, באיזה יום בשש בערב, בין רמלה לצומת ביל”ו, איזו הונדה עקפה מאזדה (עד כאן נשמע רגיל) ובזמן העקיפה אנשי ההונדה ירו. השניים שישבו במאזדה, אחד מהם נרצח והשני נפצע. בקיצור, רק תביאו לנו את אנשי ההונדה ונגיש נגדם כתב אישום בגין רצח ונסיון לרצח.
אז מה אתם אומרים, הוא הרוצח?
ביקשו ממקדאד לתת דגימת רוק כדי להשוות והוא סרב. לקחו ממנו את התחתונים כדי להפיק דנ”א והוא השתולל. כשהוא שתה מים מבקבוק ראו שהוא שוטף את הפיה ומנגב אותה עם האצבע. בקיצור, הבן אדם היה היסטרי. כשאמרו לו שהוא חשוד ברצח הוא תפס את הראש ואחר כך הוא שמר על זכות השתיקה בכל פעם כששאלו אותו על הרצח הזה (למרות שכשאמרו לו שהוא חשוד במקרים אחרים הוא ענה על השאלות).
נו, הוא הרוצח?
במשפט שהתקיים טען מקדאד שפעם עשה שימוש בכובע הגרב בנסיבות תמימות (נסע איתו על אופנוע, או משהו כזה) ומזה כנראה נשאר הדנ”א שלו. הוא גם לא ידע מי לקח את כובע הגרב והשתמש בו בזמן הרצח.
עכשיו תקשיבו שני דברים שמעניינים בדנ”א? 1) אין לו תאריך תפוגה. 2) לא תמיד הוא נשאר. זאת אומרת שמה שמקדאד אמר במשפט אפשרי. אפשרי שמקדאד חבש את הכובע גרב חודש או שנה לפני המקרה ונותר עליו שריד רוק שהותיר דנ”א. ואפשרי שמישהו אחר עשה בכובע הגרב שימוש בזמן הרצח ולא נותרו ממנו שרידים שהספיקו להפקת דנ”א.
נשאלת השאלה הגדולה, האם מקדאד שתק ולא סיפר על הקשר שלו לכובע הגרב רק מכיוון שהוא לא רצה לספר מי לקח אותו לביצוע הרצח (אם הוא בכלל ידע מי ממכריו השתמש בו)? או שאולי מקדאד בעצמו הוא הרוצח ולכן הוא כל כך ניסה להרחיק את עצמו מקשר לכובע הגרב ולכן הוא ממש התנגד למסירת בדיקות שיאפשרו השוואה בין הדנ”א שלו לבין זה שהופק מהכובע גרב.
ומה יותר שווה, ראיות נסיבתיות או ראיות ישירות?
הרבה פעמים כשקשה לי אני הולך למילון אבן שושן. ותראו מה מצאתי בו הפעם:
עדות נסיבתית = עדות עקיפין, עדות המיוסדת על נסיבות מסוימות המגבילות את מהימנותה.
אבל מי שקורא את זה יכול לחשוב שראיה ישירה שווה יותר מראיה נסיבתית. באמת? בואו נחשוב על זה. אם עד היה נקלע לזירה של מקדאד והיה מוסר ראיה ישירה, למשל שהוא ראה בעיניו את מקדאד יורה, זה היה שווה יותר מכובע הגרב עם הדנ”א שסיפר סיפור אילם? אני לא בטוח.
תחשבו למשל על עד אינטרסנט שרוצה להעליל על מקדאד. דבריו הישירים לא יביאו צדק, בניגוד לכובע הגרב הנסיבתי. אבל זה עדיין לא כזה פשוט, כי באותה נשימה תוכלו לענות לי שמי שהיה רוצה להעליל על מקדאד גם היה מסוגל לשתול את כובע הגרב על שברי הזכוכיות ברכב הנטוש.
או אולי היה מסוגל לגנוב את כובע הגרב של מקדאד לפני הרצח ולעשות בו שימוש.
בקיצור, לפעמים הראיה הישירה תהיה שווה יותר ולפעמים דווקא הראיה הנסיבתית. הכול תלוי באמינות הראיה ובסגירת כמה שיותר קצוות לתמונה שלמה וחדה.
איפה אנחנו פוגשים ראיות נסיבתיות בחיים שלנו
הראיות הנסיבתיות יובילו להרשעה אם הן יבנו תמונת פאזל ברורה שמסקנתה היחידה הסבירה היא שהנאשם עבר את העבירה.
טוב, זה היה מנוסח קצת יותר מדי בשפה עורכדינית, אני אנסה לפשט את זה. כמה שהראיות הנסיבתיות יותר מגוונות, ככה הן מובילות למסקנה יותר חדה וברורה. אבל עזבו אתכם מרצח ומאונס, בואו לחיים עצמם. מישהו נכנס לכם באוטו, שחנה ליד הבית. הוא לא השאיר פתק ואתם הצלחתם לאתר סימן כחול על המכה ברכב. בדיוק כמו הסוזוקי הכחולה של השכן. זה שכבר כמה ימים עובר לידכם ומשפיל את המבט. ראיות נסיבתיות שמבחינתכם מספיקות להרשעת השכן ולעבודות פרך עד סוף ימיו.
אבל הוא לא באמת אשם. לא הרכבתם את הפאזל עד הסוף. הרכב הכחול שלו היה עם הבן כול השבוע באוניברסיטה. והשפלת המבט? טוב, אתם לא באמת רוצים לשמוע מה אשתו סיפרה לו על הבן שלכם והבת שלהם, בסדר? ותחשבו על ראיות נסיבתיות אחרות מהחיים שלכם. כאלו שמובילות לפתרון התעלומה של מי אכל את השוקולד האחרון מהמזווה ומי הכניס בוץ הביתה ביום הקדוש בו עבדה העוזרת.
ולמה זה בכלל מעניין אותנו
כי הרבה פעמים אנחנו שומעים על ראיות נסיבתיות ואין לנו מושג. כי מבלבלים אותנו לחשוב שהראיות הישירות הן הרבה יותר איכותיות, אלא שזה לא תמיד נכון. וכי מצד שני כדאי שנכיר את המגבלות של הראיות הנסיבתיות: הן יובילו בהכרח למסקנה הנכונה אם נדע לומר לעצמנו שהיא גם המסקנה האפשרית הסבירה היחידה. אם לא, אולי מישהו אחר גמר את השוקולד שהיה במזווה.
הלו, ומה נגמר עם מקדאד מקדאד?
צודקים, כמעט שכחתי. אז ככה. בית המשפט המחוזי החליט שהוא זכאי. המדינה הגישה ערעור והשמועות אומרות שמקדאד שהיה משוחרר הגיע מחוצלארץ לדיון בבית המשפט העליון. טוב נקצר, למרות שלמקדאד זה נהיה סיפור ממש ארוך. זה נהיה מאסר עולם שנקצב לשלושים ושלוש שנים של בית סוהר. הוא עדיין שם. בגלל הראיות הנסיבתיות האלה.
העליון קבע שיש שתי אפשרויות שהיו יכולות להוביל לזיכוי של מקדאד:
1. הוא לא ידע שמישהו לקח לו את הכובע גרב והשתמש בו בזמן הרצח.
2. הוא ידע מי ממכריו עטה את הכובע גרב בזמן הרצח ולא היה מוכן למסור את שמו.
העליון הכריע ששתי האפשרויות אינן מסתדרות עם ההתנהגות הקיצונית של מקדאד בכל פעם שרצו לקחת ממנו דגימה להשוואת דנ”א. מילא, החליט לשתוק בחקירה, אולי אפשר להסביר זאת באי רצונו להפליל את מי שכביכול לקח את כובע הגרב.
אבל ההתנגדות האקטיבית למסירת הדגימה יכולה היתה להיות מוסברת רק בכך שמקדאד ידע שהוא בעצמו הרוצח. מקדאד גם לא יכול היה לדעת בזמן חקירתו האם “האחר” שכביכול השתמש בכובע הגרב בזמן הרצח יותיר ממצאי דנ”א, אם בכלל היה “אחר” כזה.
בקיצור, העליון שאל האם התנהגותו של מקדאד, בעת שהוא עמד לפני סיכון של אישום והרשעה ברצח, מתיישבת עם האפשרות שהוא ביקש להימנע מלהפליל אדם אחר? הוא ענה בנחרצות שלא והכריע שהמקבץ של הראיות חייב להוביל למסקנה אחת ויחידה והיא שמקדאד חבש את כובע הגרב בעת הרצח.
אלו היו קצת יותר מאלף מילים על ראיות נסיבתיות. ועכשיו בבקשה, מי נכנס עם בוץ הביתה?
פוסטים אחרונים
לא ייאמן – איך נטשו בארה”ב את ערכות האונס ואת הנאנסות
ישראל הקטנה שמעתם פעם על “חדר ארבע” או “חדר עשר” או בשם הפורמאלי “חדר אקוטי”? אז,
הסטטיסטיקה לא משקרת, היא רק קצת מטעה – סיפורו של הפשע הישראלי במספרים ובאחוזים
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עשו מעשה: הם לקחו את שנת 2017, צללו לתוך נתוני המשטרה והפיקו חתיכת