הג'ינקס

המקור של הביטוי הזה באנגלית הוא מזל-רע. מי שלא מכיר, שני ילדים אומרים בו זמנית את אותה המילה. מישהו צועק ‘ג’ינקס’ ומאותו השלב, לילד שלא צעק אסור לדבר עד שמישהו קורא בשמו. זאת ורסיה אחת, אבל יש עוד רבות.

הג’ינקס זאת גם סדרת מופת שעשו ב- HBO. ששה פרקים על רוברט דרסט, מליונר אמריקני שהיה חשוד בשלושה מעשי רצח. אשתו נעלמה ב- 1982, אשת סודו נרצחה בשנת 2000 ובשנת 2001 נרצח ובותר לחתיכות השכן שלו בטקסס.

את המשפט שנוהל נגדו בגין רצח השכן, ניהל דרסט באמצעות סוללת עורכי דין שעשו בית ספר לעורך דין הפלילי המתחיל. אני קורא לזה ‘להתקרב-ולהתרחק’. הם התקרבו לראיות המפלילות והתרחקו ברגע הנכון. קשה להסביר את זה ועוד יותר קשה ליישם את זה, אבל מי שמבין את זה יכול להיות עורך דין פלילי מצוין.

אתן לכם דוגמה. הנשיא קצב, שיש שקוראים לו אנסי-קצב, רק התרחק. בין אם חשש מאשתו גילה ובין שזאת האמת לאמיתה, הוא טען בתוקף שלא קיים יחסי מין עם זו שטענה כי הוא אנס אותה. מבחינה משפטית, קצב בחר בין ‘הכל או לא כלום’. אם היה טוען כי קיים איתה יחסי מין אך אלו היו בהסכמה מלאה, כנראה שלא היו מגישים כנגדו כתב אישום. ברגע שבית המשפט האמין למתלוננת שקיימו יחסי מין, הוא כבר עשה את כברת הדרך והאמין למלוא עדותה.

נחזור לדרסט. הראיות סגרו עליו שהוא הרוצח של השכן ושהוא שביתר את גופתו והשליך אותה אל הים, אלא שבפני המושבעים היו שני חורים מרכזיים: המנוח לא יכול היה למסור את גרסתו. ועוד דבר, ראשו הועלם ע”י דרסט ונמצאו רק החלקים האחרים של הגופה.

ומכאן היתה קצרה הדרך לגרסתו של דרסט בבית המשפט. כן, הוא העיד, קטלתי את המנוח, אך עשיתי זאת כהגנה עצמית. הוא תקף אותי ואני יריתי בראשו תוך כדי מאבק. הוא לא אמר לחבר המושבעים, אבל בטח התכוון: תשאלו אותו, את השכן, הוא יספר לכם הכול. תבדקו את ראשו, מהיכן חדר הכדור לתוכו, תבינו שזו הגנה עצמית קלאסית. אה, אתם לא יכולים לשאול. אופס, אתם לא יכולים לבדוק.

הוא ‘התקרב-והתרחק’. דרסט הודה שביתר את גופת השכן והשליך אותה לים, אבל לדבריו זה קרה אחרי אותה הגנה-עצמית. אין עבירה שעניינה ביתור של גופה. זה לא מלבב לחתוך מישהו מת, להכניס את גופתו לשקיות ולהשליך לים, אבל זה גם לא פלילי.

הוא יצא זכאי. אני לא אעשה לכם ספויילר, אבל הדקה האחרונה בפרק האחרון של הסדרה התיעודית הזאת, מסבירה יותר טוב מכל דבר אחר מה כל כך מרתק במקצוע בו אני עוסק. רק אומר שלמרות שיצא זכאי הוא עדיין נמצא בכלא והמילה האחרונה עדיין לא נאמרה שם.

רומן זדורוב

עזבו את ההודאה שלו. בואו נעשה לרגע כאילו הוא לא הודה. בואו נחשוב על מישהו שעבד במקלט שנמצא במרחק קצר מהמקום בו נמצאה הגופה של תאיר המנוחה.

אותו מישהו היה טיפוס עצבני. עד כדי כך עצבני עד שכמה שנים קודם לכן הוא הכה את אח שלו הקטן בגלל איזה משהו שטותי. מכות כל כך חזקות עד שלאח נהיה שתן בדם.

אותו מישהו גם היה עצבני במהלך השבועות שעבד בבית הספר: מורים התעלמו ממנו. תלמידים הציקו לו. התלוננו על רעש שבקע ממכשיר הדיסק שבאמצעותו הוא חתך את אריחי הקרמיקה. כשהוא התרחק באמצעות כבל מאריך, הם הוציאו לו את התקע מהשקע.

אותו מישהו גם היה עצבני ממש באותו היום. הדבק לקרמיקה נגמר והוא היה צריך להמתין למעסיק שלו שיביא עוד, אחרת הוא לא יצליח לגמור את העבודה. זה היה היום האחרון לעבודה.

זמן קצר אחרי הרצח, הפסיכולוגית של בית הספר רואה את אותו מישהו עומד בחדר המורים, מכין לעצמו קפה ועושה תנועות נסערות.

פסיכולוגית לא תבחין בין מישהו ששומע לתומו מוסיקה באוזניות לבין מישהו שנראה נסער? בשביל מה היא למדה פסיכולוגיה כל כך הרבה שנים?

אותו מישהו משאיר את התיק שלו עם בגדי העבודה במקלט באותו אחר הצהריים, וכשהמחפשים חיפשו את תאיר זמן קצר לאחר מכן הם נאלצו לפרוץ את דלת המקלט כי חתיכת קיסם הוכנסה למנעול ולא איפשרה את פתיחתו. מוזר.

אותו מישהו הוא לא סתם עצבני עם פתיל קצר. יש לו גם יכולות. הוא מומחה לסכינאות. יש לו אוסף אימתני של סכינים תלויים על קיר ביתו והוא הוריד על דיסק תרגילים באמצעות סכין מהקג”ב.

אותו מישהו גם גולש באינטרנט. הוא גלש לאתרי סנאף ואפילו נכנס למאמר שנאמר בו “עדיף להזמין סכין אצל בעל מקצוע ולשאת אותה תמיד”, “הוצאת סכין צריכה להיות תוך חלקי שניות” ואם זה לוקח יותר משניה – “תתאמן, תתאמן, תתאמן”.

ככה מסתיים המאמר וככה כנראה הסתיימו חייה של תאיר ז”ל.

ואותו מישהו גם קיבל כמה שעות אחרי הרצח, באותו הלילה שיחה טלפונית. בסיומה הוא אמר לאשתו “ילדה נפלה בשרותים באסלה”. כל שבן שיחו אמר לו שילדה מתה בבית הספר. את כל השאר ידע אותו מישהו. איך?

ועברו יומיים שלושה. ומה עושה אותו מישהו? זורק את מכנסי הג’ינס שלבש ביום המקרה כי הן נהיו קטנות עליו. וככה יצא שכמו שהוא זרק את להב הסכין ששימש אותו ביום האירוע ככה הוא זרק גם את מכנסי הג’ינס שלו.

ויש איזה מומחה, אחד עם שם ישראלי אבל עם מוניטין עולמי, שקובע שהנעליים שנעל אותו מישהו השאירו עקבות על מכנסי הג’ינס של תאיר המנוחה.

מה תגידו על אותו מישהו? כמה מקריות יש בעולם, הא?
ועכשיו נתרווח על הכורסא ונחזור להודאה שלו. כי פתאום הוא התוודה בפני מדובב שהוא מוטרד מהדם שטיפטף לו בשרותי הבנים. ואכן היה דם שלצערנו המנקה היה חרוץ מדי וניקה. והוא ידע, אותו מישהו, שאין עדים. והוא הסביר לפרטי פרטים.

ואותו מישהו שיחזר את מעשיו. בדיוק מצמרר. הוא מוביל לקומפלקס השרותים הנכון. לתא המדוייק מתוך ארבעה תאים אפשריים. הוא מעמיד את המדגימה בתנוחה בה ניצבה תאיר שניות לפני הרצחה. הוא קופץ מעבר לדלת התא, בדיוק כפי שמראות עקבות נעליו שנותרו על מכנסיה של תאיר. הוא יודע לספר שיש בעיה בדלת התא, כזאת שלא מאפשרת לנעול אותה מבחוץ. הוא מדגים שיסוף כפול בצווארה של תאיר, בדומה לממצאי הגופה. וואו.

פטר מדסן

והנה הגיע קיץ 2017 ואחריו אביב 2018 והמציאות שוב עולה על כל דמיון.

פיטר מדסן הוא גאון מדנמרק. הוא מהנדס ויזם ויש לו צוללת פרטית. זה כבר נשמע מרתק. באוגוסט 2017 הוא הזמין את העיתונאית השבדית קים וול להפלגה איתו. כתבת תחקיר הוא ביקש ממנה. היא לא חזרה הביתה והוא ביים סוג של טביעה של הצוללת, ממנה הוא חולץ בחיים.

למחלציו, אמר מדסן שהוריד את וול בקופנהגן לפני שהצוללת החלה לטבוע.
הוא ידע, מדסן, מדוע הוא מנסה להטביע את הצוללת. היא נמשתה מהמים ואותרו בה סימני דם שסיפרו סיפור לא טוב על מה שקרה שם, כשרק שניהם היו בצוללת.

לרוע מזלו של מדסן, כעבור זמן לא רב נשטפה גופה חסרת ראש ורגליים לחופים והיא זוהתה כגופתה הכרותה של וול. חלפו חודשיים וגם הראש והרגליים נמצאו. על חלקי הגופה נמצאו סימני התעללות כמו דקירות וחתכים, על הזרועות נראו סימנים של קשירה באמצעות רצועות.

מדסן שינה גרסאות. הוא הודה שמתה וטען שהיא נחבלה מסוגר הצוללת שנפל על ראשה. מציאת ראשה הוכיח שהוא לא נחבל מהסוגר. אחר כך טען הגאון שהיא נחנקה למוות בגלל דליפת גז רעיל.
הוא הודה שביתר את גופתה אבל טען שלא רצח אותה. מזכיר קצת את הג’ינקס, לא?

במחשב שלו מצאו תמונות של נשים שנחנקו ושראשיהן נערפו. מצאו שם עשרות סרטי סנאף עם אלימות, אונס ועינויים. כמה שעות לפני היציאה להפלגה חיפש מדסן בגוגל אתרים שעוסקים בעריפת ראשים, בשיטות עינויים ובסף הכאב של נשים. מזכיר קצת את זדורוב, לא?

באביב 2018 ישמע המשפט שלו. אני לא רואה אותו יוצא זכאי מהסיפור הזה. אני לא יכול להשתחרר מהתחושה שלפני המקרה יצא למדסן לראות את הסדרה על דרסט. זה מרגיש כאילו הוא תיכנן ללכת על קו הגנה של הג’ינקס.

על הדומה והשונה בין רומן זדורוב, רוברט דרסט ופטר מדסן? הג'ינקס?

1. שלושה נאשמים באשמת רצח מזוויע. כל אחד במדינה אחרת, כולן מתקדמות ודמוקרטיות. לא מדינות עולם שלישי, או כאלה שרוצחים בהן כל יום כל היום.

2. בשלושת המקרים קשה להבין מדוע בוצע הרצח. בעגה המשפטית קוראים לזה מניע.

מה הניע את הרוצח לרצוח. לא ברור איך זה שבחור בן שלושים קוטל את חייה של ילדה בת ארבע עשרה שלא הכיר עד אז. לא נתפס איך זה שכתבת תחקיר על צוללת הופכת למרחץ דמים וביתור גופה של עיתונאית. בגלל זה, כדאי שתדעו, שמניע אינו אחד מהיסודות שהמדינה צריכה להוכיח על מנת להביא להרשעה ברצח. גם אם לא נדע לעולם מדוע, עדיין אפשר להרשיע את הנאשם שהוא רצח.

3. ועוד דבר שמתקשר. יש לנו שלושה נאשמים שאין בינם לבין דמותו של רוצח דבר וחצי דבר. כולם בלי עבר פלילי.
אחד, עובד למחייתו ונולד לו ילד ראשון זמן קצר לפני המקרה.
שני, מולטי מליונר שנראה איש נעים הליכות ורגוע.
שלישי, יזם פרטי, מהנדס כלי תעופה, ממציא ובונה צוללות שעולמו עתיר עניין וריגושים. ייסד חברה ושימש כמנכ”ל חברה אחרת בזמן המקרה.

אף אחד משלושתם אינו חבר בארגון פשיעה וגם לא מוכר בעולם העברייני. ובכל זאת, שלושתם הואשמו במעשי רצח מזוויעים.

4. סרטים נעשו וייעשו על המקרים. ספרים נכתבו וייכתבו. אין מה לעשות. תמהיל של רצח אכזרי ובלתי צפוי עם מניע אפל, לעולם יפרנסו את עולם התרבות. המציאות עולה על כל דמיון.

5. אין אף עד שראה את רגע המתת הקורבן. החקירה הניבה מה שנקרא בעגה המשפטית ראיות נסיבתיות.

שלושתם בעצם טוענים לג’ינקס. מזל רע שרדף אותם. צרופי מקרים שסגרו עליהם. כתבתי על זה פוסט ואתם יותר ממוזמנים לצלול לתוכו. הנה, ממש כאן.

6. הטכנולוגיה תופסת מעמד בכורה. היא עוזרת לרוצחים בחיפושיהם אחר שיטות מזוויעות, אבל היא גם מסייעת לרשויות החקירה להתחקות אחר התנהלותם בימים שלפני המעשה. זדורוב, דרסט, השיטוטים שלהם במחשב לא שיפרו את יכולתכם להיחלץ מהתיק.

7. ודבר אחרון. המשפט של זדורוב נמשך כמה שנים טובות. אולי כדאי שהמערכת המשפטית שלנו תלמד משהו מבית המשפט של דנמרק.

המשפט של מדסן ישמע במהלך שתים עשרה ישיבות מתחילת חודש מרץ 2018. בסוף חודש אפריל, בתוך פחות מחודשיים, ינתן פסק הדין.
אז מי אמר שטחנות הצדק חייבות לטחון לאט?