הספר הוא הבייבי שלי. הוא צעד איתי הרבה שנים בראש וחודשים ארוכים במחשב. רקחתי לתוכו כל מיני תבשילים מעניינים ויש בו המון מציאות וקצת דמיון. או להיפך.

מה כל כך בער בי להוציא ספר?
הרבה שנים הוא כיכב ברשימת החלומות שלי. עקף את הגינה החדשה, נסוג מפני נסיעה משפחתית לחו”ל. אבל תמיד היה שם. לא הרפה. כשם שהייתי התלמיד היחיד בבית הספר שעשה חמש יחידות לימוד בבגרות בתנ”ך (ונותר חילוני גמור), כשם שרציתי להיות עורך הדין הראשון במושב (שגילה שמישהו בגיל של אבא שלו הלך ללמוד משפטים לפניו ועקף אותו), כך רציתי להיות הסופר הראשון במקום מגוריו (למרות שכבר יצא כאן ספר מקצועי על סוסים וספר אחר לילדים).
אבל עזבו ראשון, יותר חשוב לצעוק את מה שאני מרגיש ולגרום לכמה שיותר אנשים להגיד לעצמם: וואלה, צודק. או אולי: קשקשן, טועה. לא חשוב מה, העיקר לעניין ולהניע רגשות ואנשים. כי אחרינו יוותרו כתבינו.

על מה הוא מספר, הספר שלי?
גם אחרי הרבה שנים, פרשת הרצח של תאיר ראדה עדיין לא נותנת לעו”ד כרמל פרידמן מנוח. הוא מרצה על הפרשה, על הפער התהומי בין הכרעת בית המשפט לבין זו ההפוכה של בית הדין של פייסבוק, מתוך תחושת שליחות.
כשנוחת על שולחנו תיק רצח בו הוא מזהה מנגנונים גדולים ואפלים העומדים מאחורי הרוצח עצמו, המאבק שלו להרשעה הופך למעשה למסע להשבת אמון הציבור במערכת החוק. המאבק המשפטי מערער את כרמל, ומציב אותו בעין הסערה, מאלץ אותו לבחור בין הצדק ובין הישרדותו שלו.
רומן מתח משפטי עוכר שלווה, ומעוגן עמוק בתוך המציאות המשפטית הישראלית.

ומה יקרה עם הספר הזה?
בסוף אני הרי שואף להנגיש את המשפט הפלילי לכולנו. לאלו שלא למדו משפטים. לאלו שיום יבוא ויפגשו מקרה פלילי מקרוב. ממש מקרוב.
אני באמת מאמין שהסיפורים הפליליים האלו, שיבואו כאן ובספר בגובה העיניים, ילמדו המון ויתרמו ידע. וידע זה כוח.

הלוואי שהבעירה שיש לי לספר, תגיע היישר לליבכם, תחמם בלילות החורף הקרים ותצנן בימי הקיץ החמים. וגם בין לבין. ומאחל שיהיו לכם חיים בהירים כמו השמיים הללו ושתפגשו כמה שיותר שדות, טבע ובעלי חיים. אמן.